תקציר פרויקט:

הסרט "אינספצ'יון" מציג את הקוצפט של הכנסת רעיון לתוך עולמו של בן אדם בעזרת חלום שמרחבו בנוי על ידי ארכיטקטים. הרעיון של החלום שצמח בו במשך השינה משנה את מחשבותיו של הבן אדם לאורך התעוררותו. יתר על כך, הסרת מגיע יותר רחוק ורוצה להסביר כי הכנסת רעיון נעשתה במציאות על ידי הקולנוע ההוליוודי: הוא מכתיב לנו איך לחיות, לאהוב, להגיב, להתלבש... ואפילו לחשוב. כאשר חושבים לעומק, מבינים כי כל עולמנו בנו על אותה תבנית, במרחבנו סופגים אינספור מידע, מסכים, פרסומות, מחשבים, רשתות שמגידים לנו איך לחיות ולהסתכל על העולם. כך בנויים הערים, הרחובות, המוזאונים והבתים שלנו. כל זה גורם לבני האדם קושי להבדיל בין המציאות האמיתית לתצוגה, ונותן להרגיש שחיים בחלום. ניתן להגיד שהבית, הבניינים או אפילו העיר חולמים.

יחד עם זה, סרט זה מנמק איך להישאר מחוברים לזהות שלנו, לכל אחד יש לו חפץ קטן (טוטם) שמוכר אך ורק על ידי הבעל, ושעוזר לו לדעת שהוא לא בחלום של מישהו אחר ואפילו עוזר לו לדעת אם הוא בחלום או נמצא במציאות.

מסיבה זו, הבנתי שייתכן שנוכל לבנות לעיר, לבני האדם "טוטמים" על מנת שיזכרו את עצמם, את זהותם האמיתית.

בפריס נמצאת תופעה "הפסג'": כולם (התיירים, מכוניות) הולכים נוסעים לאורך השדרה המהירה הזורמת , והפריזי מכיר דרכים אחרות בין הביניינים: ב"פסג'ים". הוא בונה כל יום לעצמו דרך חדשה.

לרחוב אלנבי בתל אביב יש פוטנציאל אדיר לחוות את אותה חויה. הפרוייקט שלי מתעסק ברוו בין הביניינים.

הפסג' נותן לי לבחור ולבנות דרך  ואישית כל הזמן מיחדש: הפסג' הוא הטוטם....