תקציר פרויקט:

נוכחותו של העבר בסביבה הבנויה מאפשרת תחושה של המשכיות ומחזקת את הקשר למקום כך שנוצר קשר עמוק יותר לזהות שלנו.

הסיפור של ואדי סאליב מכיל נרטיביים בסוגיית גיבוש הזהות הישראלית. במלחמת העצמאות התושבים הערבים עזבו את המקום. לאחר המלחמה יועדו הבתים הנטושים לעולים חדשים. בשנת 1958 התפרץ המתח העדתי שלימים נודעה כ"אירועי ואדי סאליב". בתחילת שנות ה-60 פונתה השכונה מתושביה ומאז שנות ה-70 המקום החל בתהליך התפוררות. המקום שנפער כשסע בתוך העיר יכול לגשר בין המקום כיום לזיכרון שלו בעבר. שמירה על הזיכרון של המקום יכול דווקא להתאפשר באמצעות המקומות הריקים, הלא בנויים כתשתית למהלך העליה אל ההר והירידה אל הים תוך הדגשת החור השחור שנפער בתוואי הואדי. אפשרות המעבר בו, ההליכה והשוטטות בין הריסות המבנים היא זו שתספר ותנציח את הזיכרון של המקום.